קורסים מרחיבי דעת באו"פ: ההגדרה, הכמות הנדרשת ואיך בודקים שהקורס נספר לכם

בשלב מסוים בתואר, בדרך כלל אחרי שהקורסים הראשונים כבר מאחוריכם ואתם מתחילים להסתכל על התמונה הגדולה, צץ מונח שאף אחד לא טרח להסביר: קורס מרחיב דעת. הוא מופיע בטבלת הדרישות של תוכנית הלימודים, לפעמים בשיחה עם יועץ, ולרוב בלי הגדרה ברורה לידו. התוצאה צפויה. סטודנטים בוחרים קורס שנשמע להם מתאים, מסיימים אותו בהצלחה, ואז מגלים שהוא נספר להם כקורס בחירה רגיל, ושהדרישה עצמה עדיין פתוחה.

הטעות הזאת יקרה. קורס באו"פ עולה כסף, סמסטר שלם ולפעמים גם מועד בחינה. המדריך הזה עושה סדר: מהי ההגדרה, כמה קורסים באמת צריך ולמה התשובה שונה מתוכנית לתוכנית, ובעיקר איך בודקים בעצמכם, לפני ההרשמה, אם קורס מסוים ייספר לכם כמרחיב דעת.

מה זה קורס מרחיב דעת?

קורס מרחיב דעת הוא קורס מתחום ידע שאינו התחום שבו אתם לומדים לתואר. ההיגיון מאחורי הדרישה פשוט: בוגר תואר ראשון לא אמור לסיים את הלימודים כשהוא מכיר רק את הדיסציפלינה שלו. מי שלומד פסיכולוגיה ייחשף לפחות פעם אחת למדעי הרוח או למדעים, ומי שלומד היסטוריה ייחשף למדעי החברה או למדעים.

המפתח להבנת הדרישה הוא שהיא מוגדרת ברמת קבוצת התחומים, לא ברמת הנושא הספציפי. הקורסים באו"פ משויכים לשלוש קבוצות גדולות: מדעי החברה, מדעי הרוח, ומדעי הטבע והמדעים המדויקים. קורס מרחיב דעת צריך להגיע מקבוצה שאינה הקבוצה של התואר שלכם. זאת הסיבה שסטודנט לתקשורת לא יכול להגיש קורס בסוציולוגיה כמרחיב דעת, גם אם הנושא נראה רחוק מאוד מתקשורת. שניהם מדעי החברה.

בנוסף להיגיון הכללי הזה, האו"פ מפרסמת רשימה ייעודית של קורסים שהוגדרו כמרחיבי דעת. הרשימה נמצאת בקטלוג הקורסים, תחת הקישור "קורסים מרחיבי דעת", והיא מחולקת לפי קבוצות: קורסים מרחיבי דעת ברוח ובחברה, וקורסים מרחיבי דעת במדע. הרשימה בנויה כמעט כולה מקורסים ברמת פתיחה או ברמה רגילה, בלי תנאי קבלה כבדים ובלי דרישות ידע קודם. אם אתם מסתכלים על קורס מתקדם ותוהים אם הוא ייחשב, סביר מאוד שהוא פשוט לא נמצא ברשימה.

שווה להדגיש נקודה שמבלבלת רבים: קורס מרחיב דעת הוא קורס לכל דבר. הוא מקנה נקודות זכות, הציון בו נכנס לממוצע התואר בדיוק כמו כל ציון אחר, והוא נלמד ונבחן באותה מתכונת כמו שאר הקורסים. "מרחיב דעת" הוא סיווג של מקום הקורס בתוכנית שלכם, לא סוג לימודים מקל.

כמה קורסים מרחיבי דעת צריך?

כאן נמצא שורש הבלבול, והתשובה הכנה היא שאין מספר אחיד לכל האוניברסיטה. הדרישה נקבעת בכל תוכנית לימודים בנפרד, והיא כתובה בעמוד התוכנית שלכם ולא בשום מקום כללי אחר. שני סטודנטים שיושבים באותה הרצאה יכולים להיות כפופים לשתי דרישות שונות לגמרי, פשוט מפני שהם רשומים לשני מסלולים שונים.

עם זאת, יש דפוס חוזר שכדאי להכיר. ברוב המסלולים החד-חוגיים הדרישה יושבת בתוך סעיף הבחירה החופשית ולא מעליו. כלומר, התוכנית קובעת כמה נקודות זכות של בחירה חופשית אתם צריכים לצבור, ומוסיפה תנאי: לפחות קורס אחד מתוכן חייב להיות מרחיב דעת. בפועל מדובר בדרך כלל בקורס אחד בן 6 נקודות זכות, ולעיתים בשני קורסים בני 3 נקודות זכות שיחד משלימים את אותה מכסה.

שלוש נקודות שמשנות את התמונה:

• תואר חד-חוגי מול דו-חוגי. במסלול חד-חוגי הדרישה כמעט תמיד קיימת, כי כל התואר מרוכז בדיסציפלינה אחת. בתואר דו-חוגי המצב תלוי בשילוב: ככל ששני החוגים רחוקים יותר זה מזה, כך סעיף הבחירה החופשית קטן יותר, ולפעמים גם דרישת מרחיב הדעת נראית אחרת. חובה לבדוק בעמוד התוכנית הספציפית ולא להסיק מהיגיון.
• התואר הרב-תחומי. בתואר במדעי החברה והרוח, שממילא בנוי מקורסים משתי קבוצות תחומים, בדרך כלל אין דרישה נפרדת של מרחיב דעת. התואר כולו הוא הרחבת דעת.
• הכרה בלימודים קודמים. מי שקיבל פטור על נקודות זכות מלימודים אקדמיים קודמים עשוי לגלות שהפטור כבר כיסה את כל סעיף הבחירה החופשית, כולל מרחיב הדעת. זה מקרה נפוץ אצל סטודנטים שעושים "תואר אחרי תואר", ולא פעם הם מספיקים ללמוד קורס מרחיב דעת שכלל לא היו צריכים.

ברקע כדאי לזכור שתוכניות הלימודים לתואר ראשון באו"פ עודכנו למבנה של 120 נקודות זכות לפחות בעקבות הנחיית המועצה להשכלה גבוהה. אם אתם לומדים כמה שנים, ייתכן שאתם כפופים לגרסה אחרת של התוכנית מזו שמוצגת היום באתר, וזאת עוד סיבה לוודא מול התוכנית האישית שלכם ולא מול העמוד הכללי.

איך בודקים אם קורס ספציפי נחשב מרחיב דעת בתוכנית שלכם?

זה החלק המעשי, וזה גם החלק שבו רוב הטעויות נולדות. הבדיקה לוקחת בערך עשר דקות ומורכבת מארבעה שלבים. אל תדלגו על אף אחד מהם.

שלב 1: קראו את הדרישה שלכם, לא את הדרישה של מישהו אחר. היכנסו לאתר האו"פ, לעמוד תכניות הלימודים לתואר ראשון, בחרו את התחום שלכם ואז את המסלול המדויק. בעמוד התוכנית גללו למבנה התואר ואתרו את הסעיף של הבחירה החופשית. שם, בשורה או בהערת שוליים, כתוב כמה נקודות זכות של מרחיב דעת אתם חייבים ומאיזו קבוצת תחומים.

שלב 2: אתרו את הקורס ברשימה הרשמית. חזרו לקטלוג הקורסים ופתחו את "קורסים מרחיבי דעת". הרשימה מסודרת לפי תחומים, וקורס שאינו מופיע בה אינו קורס מרחיב דעת, בלי קשר לכמה הנושא שלו רחוק מהתואר שלכם.

שלב 3: הצליבו מול קבוצת התחומים של התואר שלכם. נוכחות ברשימה לא מספיקה. הקורס צריך גם להגיע מקבוצה אחרת משלכם. סטודנט למדעי החברה זקוק לקורס ממדעי הרוח או מהמדעים. סטודנט למדעי הרוח זקוק לקורס ממדעי החברה או מהמדעים. סטודנט למדעים זקוק לקורס מהרוח או מהחברה. הרשימה עצמה משותפת לכל הסטודנטים, ולכן חלק מהקורסים שמופיעים בה לא רלוונטיים עבורכם.

שלב 4: בדקו את השיוך האקדמי של הקורס עצמו, לא את שמו. זאת הנקודה שמפילה הכי הרבה אנשים. הקובע הוא השיוך הרשמי של הקורס, כלומר המחלקה והתחום שאליהם הוא רשום בקטלוג, ולא התחושה שהנושא נשמע כמו מדעי הרוח. קורס על מוסיקה, על קולנוע או על תרבות יכול להיות משויך למדעי החברה. קורס שנשמע חברתי לגמרי יכול להיות רשום תחת מדעי הרוח. פתחו את דף הקורס בקטלוג ובדקו תחת איזה תחום הוא מופיע.

ואם אחרי כל זה עדיין נשאר ספק, יש רק תשובה אחת שמחייבת את האוניברסיטה: אישור תוכנית הלימודים. תוכנית לימודים מאושרת היא מסמך שקובע אילו קורסים נספרים לכם ובאיזה סעיף, והיא הדבר היחיד שאפשר להסתמך עליו בסוף התואר. אם אתם מתלבטים לגבי קורס מסוים, הגישו בקשה עם שם הקורס ומספרו ובקשו אישור מפורש שהוא ייספר כמרחיב דעת. את הפנייה מגישים דרך המערכות המקוונות, ובמדריך על שאילתא ופורטל הפניות מוסבר בדיוק לאן פונים בכל סוג בקשה.

מרחיב דעת, בחירה חופשית וקורס תוכן באנגלית: מה ההבדל?

שלושת המונחים האלה מתערבבים כל הזמן, ובצדק, כי לפעמים קורס אחד עונה על שניים מהם. הנה ההפרדה.

בחירה חופשית היא מכסת נקודות הזכות שאתם משלימים בקורסים שאינם קורסי החובה של התחום. אפשר למלא אותה כמעט בכל קורס באוניברסיטה, כולל קורסים נוספים מהתחום שלכם עצמו. מרחיב דעת הוא תנאי שיושב בתוך המכסה הזאת ומצמצם אותה: לפחות קורס אחד מתוך הבחירה החופשית חייב לבוא מחוץ לקבוצת התחומים שלכם ומתוך הרשימה הרשמית. במילים אחרות, הקורס נספר פעמיים, גם כבחירה חופשית וגם כמרחיב דעת, ולא מדובר בשתי דרישות נפרדות שמצטברות זו על זו.

קורס תוכן באנגלית הוא סיפור אחר לגמרי. במסגרת רפורמת האנגלית, סטודנטים שסווגו לרמת פטור או לרמת מתקדמים ב נדרשים ללמוד קורסי תוכן אקדמי בשפה האנגלית. זו דרישת שפה, לא דרישת תוכן, והיא לא קשורה במקור לקבוצת התחומים שלכם. הרקע המלא נמצא במדריך על דרישת האנגלית באו"פ ובכתבה על נקודות הזכות בקורסי האנגלית.

הנקודה המעשית: חלק מהקורסים ברשימת מרחיבי הדעת מועברים באנגלית. אם תבחרו אחד כזה, ובתנאי שהוא עומד גם בדרישת השיוך שלכם, קורס אחד סוגר שתי דרישות בבת אחת. זה חיסכון אמיתי של סמסטר. אבל ההפך לא נכון: לא כל קורס תוכן באנגלית הוא מרחיב דעת, ולא כל מרחיב דעת מועבר באנגלית. בכמה מסלולים, בעיקר בניהול, ההיצע של קורסי תוכן באנגלית מצומצם, ומרחיבי הדעת באנגלית הם למעשה הפתרון הזמין היחיד. שווה לבדוק את זה מוקדם ולא בסמסטר האחרון.

איך בוחרים קורס מרחיב דעת שלא יהרוס לכם את הסמסטר?

אחרי שהצטמצמה הרשימה לקורסים שבאמת נספרים לכם, נשארת ההחלטה עצמה. כאן כדאי לשקול ארבעה דברים.

היקף. רוב מרחיבי הדעת הם קורסים בני 6 נקודות זכות, ויש גם קורסים בני 3. אם אתם צריכים להשלים 6 נקודות, קורס אחד גדול חוסך לכם התעסקות, אבל שני קורסים קטנים מאפשרים לפזר את העומס על שני סמסטרים. שימו לב שהיקף בנקודות זכות אינו זהה לעומס בפועל, ובמדריך על כמה קורסים לקחת בסמסטר יש שיטת חישוב שמתאימה גם למקרה הזה.

מתכונת ההערכה. זה אולי השיקול המעשי ביותר. קורס עם בחינת בית או עם הערכה חלופית מתנהג אחרת לגמרי מקורס עם בחינה בכיתה, במיוחד כשהוא מצטרף לשניים או שלושה קורסי ליבה כבדים. חשוב לדעת שמתכונות הבחינה באו"פ עברו שינויים בשנתיים האחרונות, וקורס שהיה ידוע כקליל עם מבחן פתוח יכול להופיע היום עם בחינת כיתה ועם חומר לימוד שהורחב. אל תסמכו על המלצה משנה שעברה. בדקו את המתכונת בדף הקורס לסמסטר הנוכחי.

זמינות בסמסטר. חלק ניכר ממרחיבי הדעת לא מוצעים בכל סמסטר, ובסמסטר הקיץ ההיצע מצומצם במיוחד. אם אתם מתכננים לסגור את הדרישה בקיץ, בדקו את ההיצע בפועל לפני שאתם בונים על קורס מסוים. יש גם קורסים חדשים שנפתחים לראשונה, ואז אין להם עדיין לוח מפגשים, מועדי בחינה או רכז ידוע, וזה סיכון שכדאי לקחת בעיניים פקוחות.

עניין אישי, ולא רק ציון. קל להתפתות לרדוף אחרי "הקורס הקל ביותר", וזה שיקול לגיטימי כשהממוצע חשוב. יחד עם זאת, קורס בתחום שלא מעניין אתכם בכלל הופך לנטל שקשה להתמיד בו, ואת החומר לומדים לבד. הכלים לבדיקה מסודרת נמצאים במדריך על בדיקת קורס לפני הרשמה, ואם הכיוון שלכם הוא בכל זאת להוריד עומס, המפה נמצאת בכתבה על הקורסים הנחשבים לקלים ביותר באו"פ. חומרי עזר וסיכומים לקורסים רבים מהרשימה אפשר למצוא בספיטבול.

הטעות הנפוצה: הקורס שלא נספר

התרחיש חוזר על עצמו בכל תחום, והוא כמעט תמיד נראה אותו הדבר. סטודנט שואל סטודנטים ותיקים איזה מרחיב דעת מומלץ, מקבל שם של קורס שכולם אוהבים, נרשם, לומד ומסיים. רק כשהוא מגיש תוכנית לימודים לאישור מתברר שהקורס נספר לו בסעיף אחר, והדרישה נותרה פתוחה. הכסף שולם, הסמסטר עבר, וצריך קורס נוסף.

שלוש הווריאציות השכיחות:

1. קורס פופולרי שלא מתאים לתחום שלכם. ההמלצות שעוברות בין סטודנטים הן אמיתיות, אבל הן ניתנות על ידי סטודנטים מתחומים אחרים. קורס שהוא מרחיב דעת מצוין לסטודנט להיסטוריה יכול להיות בדיוק בקבוצת התחומים של סטודנט לפסיכולוגיה, ולכן חסר ערך עבורו. השאלה "איזה מרחיב דעת מומלץ" חייבת להישאל יחד עם התואר שלכם.
2. שם שמטעה לגבי השיוך. קורסים בנושאי תרבות, מוסיקה, קולנוע ותקשורת יושבים לא פעם דווקא תחת מדעי החברה, למרות שהם נשמעים כמו מדעי הרוח. סטודנטים למדעי החברה שבחרו קורס כזה בהנחה שהוא "רוח" גילו בדיעבד שהוא לא נספר להם. בדיקת השיוך בקטלוג מונעת את זה בשתי דקות.
3. קורס שכלל לא היה נחוץ. בכיוון ההפוך, סטודנטים עם פטורים מלימודים קודמים לומדים מרחיב דעת מבלי לבדוק שהפטור כבר כיסה את הסעיף. גם זה קורס שלם שנשרף.

המסקנה זהה בכל שלושת המקרים: הבדיקה נעשית לפני ההרשמה, מול תוכנית הלימודים שלכם ומול הקטלוג, ולא אחרי הבחינה. אם אתם כבר בשלב מאוחר בתואר ואתם לא בטוחים מה מצב הדרישה, הגישו בקשה לאישור תוכנית לימודים עכשיו ולא בסמסטר האחרון. שם ההפרש בין לגלות בזמן לגלות מאוחר הוא הפרש של סמסטר שלם בתאריך סיום התואר.