עושר העמים בעברית: למה המשפט המצוטט ביותר לא היה בתרגום הקודם

רשימת הקריאה שולחת אתכם לעושר העמים. אתם מחפשים אותו בעברית, מוצאים כרך קשה כריכה של מוסד ביאליק, פותחים, וקוראים. ואז, אם מה שחיפשתם היה דווקא הטיעון על מכסים, על המושבות או על מיסוי, אתם מגלים שהוא לא שם. לא כי פספסתם אותו, אלא כי הכרך הזה נגמר בעמוד 384 ובסוף הספר השלישי מתוך חמישה.

הפוסט הזה מסביר מה בדיוק היה זמין בעברית עד עכשיו ומה לא, למה החלק החסר הוא דווקא זה שהעבודות שואלות עליו, ומה אפשר לעשות עם התרגום המלא שיצא לאחרונה.

מה היה זמין בעברית, ומה לא

התרגום העברי היחיד שהיה עד כה ראה אור במוסד ביאליק, בתרגומם של יריב עיטם ושמשון ענבל ועם מבוא של חיים ברקאי. הוא עדיין נמכר, בכ-72 עד 96 שקלים בכריכה קשה. שותפה להוצאתו היא האוניברסיטה הפתוחה עצמה, וזה פרט שאומר משהו: מוסד שמוציא תרגום של ספר קלאסי עושה זאת מפני שהוא מתכוון שהסטודנטים שלו יקראו אותו.

אבל אותו כרך מכיל שלושה מתוך חמישה ספרים. הכותרת שלו אומרת זאת במפורש, "ספרים א-ג", והחלק הזה פשוט לא תורגם. הטבלה הבאה מראה איך זה מתחלק.

"היד הנעלמה" יושבת בספר הרביעי

וכאן מגיעה הנקודה שהופכת את החסר הזה ממטרד לבעיה. הביטוי "היד הנעלמה", הביטוי שסמית מזוהה איתו יותר מכל דבר אחר, מופיע בעושר העמים פעם אחת בלבד. פעם אחת בחיבור שלם של 627 עמודים. והמקום שבו הוא מופיע הוא הפרק השני של הספר הרביעי.

כלומר: המשפט המצוטט ביותר בכל הספר נמצא בדיוק באותו חלק שלא היה בעברית. מי שרצה לצטט אותו בעבודה מצא אותו בספרי לימוד, במאמרים שמצטטים אותו, או תרגם אותו לעצמו מהאנגלית. מה שלא היה אפשרי הוא לפתוח את המקום שבו הוא כתוב, לראות מה עומד סביבו, ולהבין על מה בדיוק סמית מדבר שם. ההקשר, אגב, מפתיע לא מעט מי שמכיר רק את הציטוט.

ההקשר עצמו שווה שורה. סמית אינו מדבר שם על השוק בכללותו אלא על שאלה צרה: למה סוחר מעדיף להשקיע את כספו בארצו שלו ולא בחוץ. תשובתו היא שהסוחר עושה זאת מטעמים שלו, מתוך חישוב של ביטחון ורווח, ובכך הוא מקדם בלי כוונה תוצאה שמועילה לכלל. המשפט הזה נכתב בתוך דיון על הגבלות ייבוא, ולא כהצהרת אמונה על כוחות השוק. זה ההבדל בין לצטט את סמית ובין לקרוא אותו.

מה עוד יש בספרים ד-ה

שני הספרים החסרים אינם נספח. הם כמעט מחצית החיבור, והם החלק שבו סמית עובר מניתוח למדיניות.

הספר הרביעי הוא ההתמודדות שלו עם המרקנטיליזם: למה מכסים ואיסורי ייבוא מזיקים, מי בדיוק מרוויח מהם, מה הבעיה בזיכיונות בלעדיים ובחברות המונופול, ואיך נראית מערכת המושבות. כאן נמצא גם הדיון שלו בפיזיוקרטים.

הספר החמישי עובר לצד השני של המשוואה, להכנסות ולהוצאות של המדינה: על מה ראוי שהציבור ישלם, מה אומר סמית על חינוך ציבורי ועל עבודות ציבוריות, אילו מסים הוא מעדיף ומדוע, ומה דעתו על החוב הלאומי.

אם אתם כותבים עבודה על רגולציה, על סחר בינלאומי, על מיסוי, על מדיניות ציבורית או על כלכלה ציבורית ופוליטית, אלה שני הספרים שבאמת נוגעים לנושא שלכם. עד עכשיו הם לא היו ניתנים לקריאה בעברית בכלל.

מה יש בתרגום החדש

לאחרונה ראה אור תרגום עברי מלא של עושר העמים, ובו כל חמשת הספרים, 33 הפרקים ו-627 העמודים. זו הפעם הראשונה שהחיבור כולו קיים בעברית. התרגום נעשה בידי Textify, והעריכה המדעית בידי Researches.

מבחינה מעשית יש לו שני יתרונות שנוגעים ישירות לעבודה. הראשון הוא שלמות: כשרשימת הקריאה מפנה לפרק בספר הרביעי או החמישי, יש מה לפתוח. השני הוא הפורמט. המהדורה היא קובץ PDF וקובץ EPUB, ומחירה 39 שקלים. חיפוש של ביטוי בתוך קובץ הוא עניין של שנייה, וזה הבדל ממשי כשאתם מחפשים משפט אחד מסוים בחיבור בן 627 עמודים, או כשאתם צריכים לאמת ציטוט שראיתם במקום אחר.

שלוש אי הבנות שמגיעות לעבודות

הפער בין סמית המצוטט ובין סמית שבטקסט מייצר כמה טעויות חוזרות, ושלוש מהן נפוצות במיוחד.

"סמית טען שאנוכיות היא דבר טוב". הטיעון שלו צר יותר: אדם הפועל לטובת עצמו מקדם לעיתים תוצאה ציבורית שלא התכוון אליה. סמית גם לא כתב רק את עושר העמים. ספרו הראשון, תורת הרגשות המוסריים מ-1759, עוסק כולו בשאלה איך בני אדם שופטים את מעשיהם ואת מעשי זולתם, ובמרכזו עומד רעיון הסימפתיה. הוא המשיך לתקן אותו עד המהדורה השישית, שיצאה בשנת מותו, כלומר שלושים ואחת שנים אחרי שפרסם אותו וארבע עשרה שנים אחרי עושר העמים. מי שמציג את השניים כשתי תקופות בחייו מספר סיפור שלא קרה.

"סמית התנגד לכל התערבות של המדינה". הספר החמישי, שלא היה בעברית, הוא בדיוק המקום שבו הוא דן בהוצאה ציבורית: הגנה, מערכת משפט, עבודות ציבוריות וחינוך. מי שמסתמך על סמית בעבודה על מדיניות ציבורית ולא קרא את הספר החמישי מסתמך על חצי מקור.

"הספר עוסק בשוק". הפרק הראשון עוסק בחלוקת העבודה, והדוגמה המפורסמת שבו היא מפעל סיכות. מה שסמית מחפש שם הוא מקור הפריון, לא מכניזם המחירים. החיבור כולו נכתב לאורך כתריסר שנים וראה אור ב-9 במרס 1776, באותה שנה שבה הוכרזה עצמאותה של ארצות הברית, והמהדורה הראשונה שלו אזלה תוך חצי שנה.

מה זה אומר לעבודה שלכם

שלוש נקודות פרקטיות.

לציין איזו מהדורה ביד. בביבליוגרפיה מציינים את המתרגם ואת המהדורה, וזה לא עניין פורמלי כאן: שתי המהדורות העבריות אינן מכילות את אותו טקסט. הפניה לפרק מהספר הרביעי שמופיעה כאילו נלקחה מהמהדורה של ספרים א-ג היא שגיאה שבודק עבודה יכול לזהות. התבניות המדויקות לכל סוג מקור נמצאות במדריך הציטוט, הפניות וביבליוגרפיה.

לא לצטט את סמית מיד שנייה כשאפשר אחרת. הציטוטים הנפוצים ממנו עברו דרך כל כך הרבה ידיים שהם התגלגלו לעמדה שהוא עצמו לא מחזיק בה. הספר מלא בהתקפות על מונופולים ועל חקיקה שנכתבה לטובת סוחרים, ויש בו משפט מפורש שלפיו חברה שרוב חבריה עניים ואומללים אינה יכולה להיחשב משגשגת. מי שמכיר רק את "היד הנעלמה" יתקשה לנחש את זה.

לבדוק מה הספרייה מציעה לפני שקונים. המהדורה של ספרים א-ג נמצאת בספריות, ואת החלקים החסרים אפשר להשוות מול המקור האנגלי, שהוא נחלת הכלל וזמין חופשי. איך מאתרים ספרים ומאגרים דרך האו"פ מוסבר במדריך לספריית האו"פ ולמאגרי המידע.

שורה תחתונה

במשך שלושים שנה הסטודנט העברי שנשלח אל עושר העמים קיבל שלושה חמישיות מהחיבור, ובחמישיות שנשארו בחוץ נמצאו הטיעונים על מכסים, על המושבות, על המיסוי ועל החוב הלאומי, וגם המקום היחיד שבו כתוב הביטוי שכולם מצטטים. מעתה החיבור כולו קיים בעברית. מי שנשלח למקור יכול סוף סוף לקרוא את המקור, ולא רק את החצי שהיה מתורגם.

ועל האדם שכתב את זה, הפרופסור המפוזר שסיים את חייו כפקיד מכס, אפשר לקרוא בפוסט על אדם סמית.