אתם באמצע כתיבה. הפסקה עומדת, הטיעון ברור, ועכשיו צריך לרשום מאיפה זה הגיע. השאלה שעוצרת אתכם ברגע הזה אינה שאלה עיונית על תפקידה של הביבליוגרפיה, אלא שאלה טכנית וצרה מאוד: איך בדיוק נראית השורה. איפה נקודה ואיפה פסיק, האם השנה נכנסת לסוגריים, ומה עושים עם ספר הקורס של האוניברסיטה הפתוחה שאינו מופיע בשום מדריך ציטוט.
המדריך הזה בנוי בדיוק לרגע הזה. הוא לא מסביר מהי רשימת מקורות ולמה היא חשובה, אלא נותן את התבניות עצמן, לכל סוג מקור שסטודנט באו"פ באמת מצטט, בשתי השיטות הנפוצות, ובשתי הצורות שכל הפניה חייבת לקבל.
באיזו שיטה אתם אמורים לכתוב?
אין כלל אחד. ספריית האו"פ מציגה חמש משפחות של כללי ציטוט: APA, MLA, שיקגו, IEEE וכללי האזכור האחיד המשפטיים, והיא אומרת במפורש שהשיטה נקבעת לפי תחום הידע ושיש לברר את הדרישה הספציפית מול המנחה או רכז הקורס.
החלוקה הגסה, שנכונה ברוב המקרים:
- מדעי החברה, חינוך, פסיכולוגיה, ניהול וכלכלה: APA, כיום מהדורה 7. הפניה קצרה בסוגריים בגוף הטקסט, ורשימת מקורות בסוף.
- מדעי הרוח, היסטוריה, פילוסופיה, לימודי ארץ ישראל וספרות: שיקגו על פי רוב, לעיתים MLA בספרות. הפניה מלאה בהערת שוליים בתחתית העמוד, וביבליוגרפיה בסוף.
- מדע המדינה ויחסים בינלאומיים: כאן באמת אין אחידות. חלק מהמנחים דורשים APA ככל מדעי החברה, אחרים דורשים שיקגו והערות שוליים. סטודנטים שכתבו באותו תחום מדווחים על דרישות הפוכות אצל מנחים שונים.
שתי נקודות שמבלבלות הרבה אנשים. הראשונה: בשיטת APA אין הערות שוליים למקורות. הערת שוליים ב-APA היא הערת תוכן, הרחבה צדדית שלא נכנסה לגוף הטקסט. המקור עצמו תמיד נכנס לסוגריים בשורה. מי שמחפש איפה לשים את מראה המקום בתחתית העמוד בעבודה שנכתבת ב-APA מחפש משהו שלא קיים. השנייה: לשיקגו יש שתי גרסאות, הערות וביבליוגרפיה מצד אחד, ומחבר-תאריך בסוגריים מצד שני. במדעי הרוח בישראל הגרסה המקובלת היא הערות שוליים.
הכלל המעשי: שאלו את המנחה לפני שאתם מתחילים לכתוב, לא אחרי. ואם המנחה משאיר לכם לבחור, בחרו, ומרגע הבחירה היצמדו לשיטה אחת לאורך כל העבודה. ערבוב בין שיטות הוא אחד הדברים הבולטים ביותר לעין בודקת. זה גם שיקול שכדאי להעלות כבר בשיחה הראשונה, כפי שמתואר במדריך על בחירת קורס מתקדם ומנחה.
כל מקור נרשם פעמיים, בשתי צורות שונות
זה העיקרון שמסביר את רוב הטעויות. לכל מקור יש שתי צורות רישום, והן אינן זהות:
- הצורה בגוף העבודה. ב-APA זו הפניה קצרה בסוגריים: שם משפחה ושנה. בשיקגו זו הערת שוליים מלאה בהופעה הראשונה, ואחריה הערה מקוצרת בכל הופעה נוספת.
- הצורה ברשימה שבסוף. שורה מלאה, עם שם המשפחה בראש כדי שאפשר יהיה למיין לפי אלפבית.
שתי הצורות חייבות להתאים זו לזו: כל מקור שמופיע בגוף העבודה חייב להופיע ברשימה, וברשימה אין מקום למקור שלא הוזכר בגוף העבודה. וזה גם ההבדל הקטן שמפיל אנשים: בהערת שוליים בשיקגו השם הפרטי בא לפני שם המשפחה, ובביבליוגרפיה הוא בא אחריו.
יחידות הלימוד של האו"פ: המקרה שאין לו תבנית מוכנה
זו השאלה הייחודית לסטודנטים באו"פ, ואין לה ערך במדריכי הציטוט הרגילים. ספר הקורס אינו ספר עיון רגיל: לעיתים יש לו עורך לכל הקורס ומחברים שונים לכל יחידה, יש לו מספרי יחידות, ולעיתים גם כרכים.
מה שפותר את זה הוא שער הכרך. שם, בעמוד הפנימי הראשון, מופיעים מחבר או מחברי היחידות שבכרך, שם הקורס, מספרי היחידות ושנת ההוצאה. אלה בדיוק הפרטים שצריך. מטפלים ביחידה כמו בספר, ומוסיפים את מספרי היחידות בסוגריים.
APA 7:
- בגוף הטקסט:
(אנוך, 2010), ובציטוט ישיר(אנוך, 2010, עמ' 47) - ברשימת המקורות:
אנוך, י' (2010). מבוא לסוציולוגיה (יחידות 1-2). האוניברסיטה הפתוחה.
שיקגו:
- הערה ראשונה:
יעל אנוך, מבוא לסוציולוגיה, יחידות 1-2 (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2010), 47. - הערה חוזרת:
אנוך, מבוא לסוציולוגיה, 52. - בביבליוגרפיה:
אנוך, יעל. מבוא לסוציולוגיה, יחידות 1-2. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2010.
שימו לב לפרט אחד שרבים מפספסים: ב-APA מהדורה 7 מקום ההוצאה כבר לא נרשם. תבניות ישנות שרצות ברשת עדיין כותבות "תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה", וזו מהדורה 6. בשיקגו מקום ההוצאה דווקא כן נשאר, והוא רעננה מאז שהאוניברסיטה עברה לשם, ותל אביב בכרכים ישנים יותר.
שלושה מקרים נלווים של חומרי האו"פ
- ספר קורס שהוא תרגום. קורסים רבים מבוססים על ספר לימוד לועזי שהאו"פ תרגמה והוציאה. במקרה כזה המחבר הוא המחבר המקורי, לא האוניברסיטה, והאוניברסיטה היא המוציאה לאור של המהדורה העברית. לדוגמה ב-APA:
גידנס, א' (2008). סוציולוגיה. האוניברסיטה הפתוחה. - מקראה או ספר קריאה. אלה אוספי מאמרים. אין לצטט את המקראה כולה אלא את המאמר או הפרק הספציפי שקראתם, לפי התבנית של פרק בספר ערוך שבהמשך. אם המאמר פורסם במקור בכתב עת, עדיף לצטט את הפרסום המקורי.
- מדריך הלמידה ואתר הקורס. אלה חומרי הוראה פנימיים ולא מקורות מחקריים. אם אתם נשענים על רעיון שמופיע רק במדריך הלמידה, זה בדרך כלל סימן שצריך לאתר את המקור שממנו הוא לקוח. בממ"ן שמבקש במפורש להסתמך על חומרי הקורס זה לגיטימי, בעבודה סמינריונית זה כמעט תמיד לא.
ולנקודה עקרונית אחת: ספר הקורס הוא נקודת מוצא, לא ביבליוגרפיה. בעבודה סמינריונית מצפים ממכם למקורות אקדמיים שאיתרתם בעצמכם, ומנחים מעירים שוב ושוב על עבודות שכל הסקירה שלהן נשענת על מקור אחד או שניים. הדרך הנוחה להתחיל היא דווקא מספר הקורס: לפתוח את רשימת המקורות שלו ולעקוב אחרי ההפניות שהוא נותן.
התבניות לשאר סוגי המקורות
ארבעת הסוגים הבאים מכסים את הרוב המוחלט של מה שייכנס לרשימה שלכם. כל אחד מוצג בשתי השיטות ובשתי הצורות.
מאמר בכתב עת
APA 7
- בגוף הטקסט:
(הרבסט-דבי וקפלן, 2018) - ברשימה:
הרבסט-דבי, ע' וקפלן, ע' (2018). אהבה בימי משבר. מגמות, נג(2), 107-136. - אם יש DOI, הוא נוסף בסוף כקישור מלא:
https://doi.org/10.1234/abcd
שיקגו
- הערה ראשונה:
ראסם ח'מאיסי, "דילמות בהתפתחות השלטון המקומי ביישובים ערביים", המזרח החדש לז (1995): 130. - הערה חוזרת:
ח'מאיסי, "דילמות בהתפתחות השלטון המקומי", 132. - בביבליוגרפיה:
ח'מאיסי, ראסם. "דילמות בהתפתחות השלטון המקומי ביישובים ערביים". המזרח החדש לז (1995): 123-137.
פרק בספר ערוך
APA 7
- בגוף הטקסט:
(כתריאל, 1999) - ברשימה:
כתריאל, ת' (1999). סגנון דיבור כסגנון תרבות. בתוך ד' כספי (עורך), תקשורת ותרבות בישראל (עמ' 206-225). אוניברסיטת חיפה.
שיקגו
- הערה ראשונה:
תמר כתריאל, "סגנון דיבור כסגנון תרבות", בתוך תקשורת ותרבות בישראל, בעריכת דן כספי (חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1999), 210. - בביבליוגרפיה:
כתריאל, תמר. "סגנון דיבור כסגנון תרבות". בתוך תקשורת ותרבות בישראל, בעריכת דן כספי, 206-225. חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1999.
ספר
APA 7
- בגוף הטקסט:
(קפלן, 1979) - ברשימה:
קפלן, א' (1979). דרכי המחקר: מתודולוגיה של מדעי ההתנהגות. מוסד ביאליק.
שיקגו
- הערה ראשונה:
אברהם קפלן, דרכי המחקר: מתודולוגיה של מדעי ההתנהגות (ירושלים: מוסד ביאליק, 1979), 33. - הערה חוזרת:
קפלן, דרכי המחקר, 41. - בביבליוגרפיה:
קפלן, אברהם. דרכי המחקר: מתודולוגיה של מדעי ההתנהגות. ירושלים: מוסד ביאליק, 1979.
מקור מקוון
כאן המחבר הוא לעיתים קרובות גוף ולא אדם, והתאריך מפורט יותר.
APA 7
- בגוף הטקסט:
(הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2025) - ברשימה:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2025, 15 במאי). שם הפרסום. למ"ס. https://www.cbs.gov.il/...
שיקגו
- הערה:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "שם הפרסום", למ"ס, 15 במאי 2025, https://www.cbs.gov.il/... - בביבליוגרפיה:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. "שם הפרסום". למ"ס, 15 במאי 2025. https://www.cbs.gov.il/...
תאריך הכניסה לאתר נדרש רק כשהתוכן צפוי להשתנות ואין לו תאריך פרסום קבוע. ויקיפדיה, בלוגים אישיים ואתרי חדשות אינם מקורות אקדמיים, וגם כשמותר להזכיר אותם הם לא מחליפים מאמר שפיט.
פרטים קטנים שמפילים הפניות
ארבעה מקרים חוזרים כמעט בכל עבודה, ולכל אחד מהם יש תשובה מוגדרת ב-APA.
- שני מחברים. בגוף הטקסט שני השמות מופיעים תמיד:
(דיאמונד וארבל, 2009). לא "ואחרים", לא רק הראשון. - שלושה מחברים ומעלה. כבר בהפניה הראשונה כותבים רק את הראשון:
(דהאן ואחרים, 2012). ברשימת המקורות, לעומת זאת, נרשמים כל המחברים עד עשרים. - ארגון כמחבר. בהופעה הראשונה השם המלא, ואם יש ראשי תיבות מוכרים אפשר להציג אותם ולהשתמש בהם הלאה:
(הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [למ"ס], 2025)ואחר כך(למ"ס, 2025). - שני מקורות של אותו מחבר מאותה שנה. מוסיפים אות לשנה, לפי סדר הא"ב של הכותרות:
(לוי, 2020א)ו-(לוי, 2020ב), ואותה אות בדיוק נרשמת גם ברשימה.
ומקרה חמישי, שכיח במיוחד בעבודות שנשענות על דוחות ומסמכי מדיניות: מקור בלי מחבר ובלי תאריך. כשאין מחבר, הכותרת עולה למקום המחבר ומופיעה מקוצרת בהפניה שבגוף הטקסט. כשאין שנה, כותבים ב-APA "ללא תאריך" במקום השנה, גם בהפניה וגם ברשימה. דוח של ועדה או של משרד ממשלתי כמעט תמיד כן נושא גוף אחראי ותאריך, ולרוב שווה לחפש אותם בעמוד השער לפני שמוותרים.
מחולל ההפניה
הכלי הבא מריץ את התבניות שלמעלה. בוחרים סוג מקור, בוחרים שיטה, ממלאים את הפרטים, ומקבלים את כל הצורות מוכנות להעתקה. הוא חוסך בעיקר את הדברים שקל לטעות בהם: הפיכת סדר השם הפרטי ושם המשפחה בין הערת שוליים לביבליוגרפיה, והקיצור לאות ראשונה ב-APA.
איזה סוג מקור אתם מצטטים?
באיזו שיטת ציטוט אתם כותבים?
מלאו את הפרטים שמופיעים בשער המקור
ההפניה מוכנה
הפלט בנוי לפי התבניות שבגוף המדריך. אם המנחה נתן חוברת הנחיות משלו, היא גוברת.
ציטוט ישיר, פרפראזה, ומתי חובה מספר עמוד
מרכז הכתיבה של האו"פ מגדיר ציטוט ישיר כאפשרות הנדירה מבין השתיים. ברוב המקרים הניסוח מחדש הוא הדרך הנכונה, והציטוט הישיר שמור למקרים שבהם הניסוח עצמו הוא העניין: הגדרה מדויקת, משפט מכונן, נוסח חוק, או ציטוט מראיון.
| ציטוט ישיר | פרפראזה | |
|---|---|---|
| הצורה | מילה במילה, במירכאות | בניסוח שלכם, בלי מירכאות |
| מספר עמוד ב-APA | חובה | לא חובה, אבל מומלץ מאוד לנתון או לטענה ספציפית |
| מספר עמוד בשיקגו | חובה | חובה, ההערה תמיד מפנה לעמוד |
| מתי להשתמש | כשהניסוח עצמו חשוב | ברוב המוחלט של העבודה |
ציטוט ישיר שאורכו מעל ארבעים מילים נכתב ב-APA כפסקה נפרדת, מוזחת כסנטימטר ורבע מהשוליים, בלי מירכאות, וההפניה באה אחרי הנקודה האחרונה.
ולגבי נתונים: אם אתם מביאים אחוז מטבלה, ממצא נקודתי או מסקנה מוגדרת, הוסיפו מספר עמוד גם בפרפראזה. זה מה שמאפשר לבודק לאמת אתכם, וזה בדיוק מה שמנחים מבקשים.
ציטוט של ציטוט: כשהמקור נמצא בתוך מאמר אחר
זה מצב נפוץ מאוד בסקירת ספרות: קראתם מאמר, והוא מצטט חוקר אחר שלא קראתם. שני הכללים כאן פשוטים.
ראשית, מה שנכון תמיד: אם אפשר להגיע למקור המקורי, הגיעו אליו וצטטו אותו ישירות. ברוב המקרים המאמר המקורי זמין דרך מאגרי המידע של הספרייה, והציטוט העקיף מיותר.
שנית, כשאי אפשר: ב-APA ההפניה בגוף הטקסט מציינת את שני המקורות, וברשימת המקורות מופיע רק המקור שקראתם בפועל.
- בגוף הטקסט:
(פלגי-הקר, 2003, כפי שצוטט אצל פרידמן, 2011) - ברשימה: רק פרידמן. לא פלגי-הקר.
בשיקגו אותו היגיון בהערת שוליים: מציינים את המקור המקורי, ואז "מצוטט אצל" ואת פרטי המקור שקראתם. גם כאן רק המקור שבידיכם נכנס לביבליוגרפיה.
פתרון נוסף, שקריא יותר ולעיתים עדיף, הוא לכתוב את זה בתוך המשפט: "במחקרם של לוי ובר (2019) מובאים ממצאיו של אליוט (1997), ולפיהם…". כך הקורא רואה מיד מה מקורו של מה.
איפה עובר הגבול בין פרפראזה להעתקה?
זו הנקודה שבה שאלה טכנית הופכת לשאלה של יושרה אקדמית. הטעות השכיחה היא לחשוב שהחלפת מילים היא פרפראזה. היא לא. אם מבנה המשפט נשמר, סדר הרעיונות זהה, ורק מילים בודדות הוחלפו במילים נרדפות, זו העתקה עם איפור, גם כשיש הפניה בסוף.
פרפראזה אמיתית נעשית אחרת: קוראים את הקטע, סוגרים אותו, וכותבים מהבנה במילים שלכם ובמבנה שלכם, לפי הטיעון שאתם בונים ולא לפי סדר ההצגה שבמקור. אחר כך משווים למקור ומוודאים שלא נשארו צירופים שלמים.
שתי נקודות שחשוב לחדד. הראשונה: פרפראזה מושלמת עדיין דורשת הפניה. החובה לתת קרדיט חלה על הרעיון ולא על הניסוח. השנייה: מרכז הכתיבה של האו"פ מגדיר את אי-ההבחנה בין טענה מקורית לבין טענה שמקורה בטקסט קודם כהפרה של כללי היושרה האקדמית, בין שהטקסט הובא כציטוט ובין שנוסח מחדש.
מה נחשב מותר ומה לא כשנכנסים לתמונה גם כלי בינה מלאכותית, מה קורה כשעבודה נבדקת ומה ההליך שמתנהל אחר כך, כל אלה מפורטים במדריך על בינה מלאכותית ויושרה אקדמית באו"פ.
רשימת מקורות שיש בה עברית ואנגלית
שאלה שחוזרת שוב ושוב, והתשובה עליה אחידה בכל ההנחיות הרשמיות, גם של האו"פ וגם של מוסדות אחרים: הרשימה מחולקת לשני חלקים. קודם כל המקורות בעברית, לפי סדר אלפביתי של שמות המשפחה, ואחריהם המקורות הלועזיים, לפי סדר אלפביתי באנגלית.
מה שנגזר מזה בפועל:
- לא מערבבים ולא ממזגים את שתי הקבוצות לרשימה אחת רציפה.
- לא מתרגמים כותרות עבריות לאנגלית ולא להפך.
- בבלוק העברי היישור לימין, בבלוק הלועזי היישור לשמאל. זה נראה נכון וגם קריא יותר.
- הזחה תלויה של כסנטימטר ורבע בשורה השנייה ואילך של כל פריט. זו ברירת מחדל ב-APA, ובוורד היא מוגדרת פעם אחת דרך הגדרות הפסקה.
נקודה אחת שמייצרת ויכוחים: הדגשה מול קו נטוי. ב-APA כותרת של יצירה שלמה, כלומר ספר או שם כתב עת, נכתבת בקו נטוי, גם בעברית, ובלי הדגשה. שם של מאמר או של פרק נשאר רגיל. לעומת זאת בחוברת ההנחיות של האו"פ למדעי הרוח הכלל שונה: כותרות בעברית מודגשות וכותרות בלועזית בקו נטוי. שני הכללים נכונים, כל אחד בשיטה שלו, ולכן אין טעם להתווכח עליהם באוויר. בדקו איזו חוברת צורפה לקורס שלכם ולכו לפיה.
שיטת העבודה שחוסכת את הערב שלפני ההגשה
הכאב הגדול אינו התבנית אלא התזמון. מי שמשאיר את רשימת המקורות לסוף מוצא את עצמו מחפש מחדש שלושים מקורות שקרא לפני חודשיים, מבלבל בין שם פרטי לשם משפחה ומגלה שחסרים לו מספרי עמודים.
השיטה שסטודנטים ותיקים מתארים כמצילה היא פשוטה: קובץ מקורות אחד, שנבנה תוך כדי הקריאה. לכל מקור שאתם קוראים, עוד באותו יום, רשמו בקובץ את שלוש הצורות שאתם צריכים בשיטה שבחרתם. בשיקגו: הערה מלאה, הערה מקוצרת ושורת ביבליוגרפיה. ב-APA: ההפניה בסוגריים ושורת הרשימה. מכאן ואילך הכתיבה היא העתקה והדבקה, בלי לחזור לחיפוש.
שתי הערות על כלים:
- ייצוא ציטוט מקטלוג הספרייה. ברוב רשומות הספרייה ובמאגרי המידע יש אפשרות להפיק ציטוט מוכן בשיטה הנבחרת. זו נקודת פתיחה טובה, אבל היא לא מדויקת תמיד: הטעות השכיחה ביותר בפלט העברי היא היפוך בין שם פרטי לשם משפחה. תמיד עברו על הפלט.
- תוכנות לניהול מקורות. ספריית האו"פ מספקת לסטודנטים גישה ל-RefWorks באמצעות קוד גישה שמתקבל מהספרייה. Zotero חינמי לכל אחד, ולוורד יש מנהל מקורות מובנה שמייצר רשימה אוטומטית. כולם דורשים השקעה ראשונית בהזנת הפרטים, ומי שכותב עבודה אחת בלבד לא בהכרח מרוויח מזה. מי שלפניו עוד סמינריונית או שתיים, כן.
ודבר אחד שלא עובד: לבקש רשימת מקורות מצ'אטבוט. מודלים שאינם מחוברים למאגר אמיתי מייצרים הפניות שנראות מושלמות ומפנות למאמרים שאינם קיימים, לשילובים שגויים של מחבר וכתב עת ולמספרי עמודים מומצאים. גם כשהמודל מחובר לרשת, כל מקור שהוא נותן חייב להיפתח ולהיבדק בספרייה לפני שהוא נכנס לרשימה.
רשימת בדיקה לפני ההגשה
- כל מקור שמופיע בגוף העבודה מופיע גם ברשימה, וההפך.
- שיטה אחת לכל אורך העבודה, בלי ערבוב.
- לכל ציטוט ישיר יש מירכאות ומספר עמוד.
- שנת הפרסום בהפניה זהה לשנה שברשימה. אי-התאמה כאן היא הטעות הכי קלה לזיהוי.
- המקורות בעברית לפני הלועזיים, כל בלוק ממוין לפי אלפבית.
- ציטוט עקיף מסומן כעקיף, והמקור שלא קראתם אינו ברשימה.
- הזחה תלויה ואופן ההדגשה אחידים בכל הפריטים.
השורה התחתונה: כללי הציטוט הם עבודת תשתית, לא עבודת חשיבה, והם לא אמורים לגזול ממכם את האנרגיה שנחוצה לטיעון עצמו. מי שמקבע שיטה אחת בתחילת הדרך ומנהל קובץ מקורות תוך כדי כתיבה, מגיע להגשה עם רשימה שמסתדרת בחצי שעה. את התמונה המלאה של התהליך, מהשלב שלפני הכתיבה ועד הציון, אפשר לראות במדריך על עבודה סמינריונית באו"פ: התהליך המלא.